תכירו את הפוליטיקה הצרפתית – ותהיו גאים בפוליטיקה שלנו !

הישראלים אוהבים לקטר. הם תמיד רואים רק את חצי הכוס הריקה ונוטים לחשוב שהדשא של השכן ירוק יותר. התקשורת מלבה את האווירה עם ציניות ותחושה ש »הכל מושחת ». אבל לפעמים, צריך להודות שהאמת קצת שונה ושיש לנו מזל לחיות בארץ. לעומת, למשל, צרפת.

למי שלא יודע, מתנהלות בימים אלו בחירות לנשיאות של צרפת, והסיבוב השני ביום ראשון הקרוב יכריע אם סרקוזי יישאר בכיסאו או פרנסוא הולנד יחליף אותו.

הישראלים אוהבים לקטר, אבל הקיטור על הפוליטיקאים המושחתים והמטומטמים שלנו הוא אם כל הקיטורים. ובכל זאת, צריך להגיד את זה: הצרפתים יכולים רק לחלום על פוליטיקאים כמו שלנו. בסיבוב הראשון התמודדו לא פחות מעשרה מועמדים, והינה הרשימה המעלפת: לא פחות משני מועמדים טרוטסקיסטיים – כן שניים ! – שמדברים בגלוי על המהפכה ועל הדם שיישפך מאלפי הבורגנים שיוצאו להורג, מועמד קומוניסטי שאוהד את צ’אבז וחושב שקובה היא הצלחה מדהימה, מועמדת אקולוגית נורווגית (כן למה לא), שופטת פסיכוטית לשעבר שמקדמת אידאולוגיה הזויה, מועמד אזוטרי אחד שמאמין בתאוריות קונספירציה ובחייזרים, איש מרכז – גם להם יש – נטול כל כריזמה שצץ פתאום כל 5 שנים כשיש בחירות ונעלם מייד לאחר מכן, איש ימין שרוצה להחזיר את צרפת לימים הטובים של דה גול בשנות ה- 50 וה- 60, ימנית קיצונית שאימצה תכנית שמאלנית קיצונית רק שהיא גם שונאת זרים, מועמד סוציאליסט עייף, רך, משמעם, וללא רעיונות מלבד לנסות מה שכבר נכשל בכל מקום כולל בצרפת, ושכנראה ינצח כי המועמד האחרון, הנשיא המכהן, התנהל כאילו הוא לא תפס בדיוק מה תפקידו וחשב שהוא סלב הוליוודי שמתחתן עם דוגמנית על.

אני לא אוהב את אהוד ברק בלשון המטה, כמו פחות או יותר כמעט כולם. אבל האיש גיבור מלחמה ובעל יכולות אינטלקטואליות מדהימות, ובואו להשוות אותו לשר הביטחון של צרפת, עסקן פוליטי סוג ב’, או לכל פוליטיקאי אחר בזירה הצרפתית – הוא אוכל אותם בארוחת הבוקר. וזה האיש שנראה לנו תמוה ומגוחך. תבינו עם מי לצרפתים יש עסק.

הרמה של הדיון שואפת לאפס. המדינה על סף קריסה, הם פחות או יותר מודעים לכך, אבל מעדיפים או לעסוק בשטויות כמו שחיטת הבשר הכשרה והמוסלמית או רישיון נהיגה, או להציע להמשיך כאילו הכל כרגיל ולהוסיף לבזבז כסף ציבורי שאין להם.

הקורא הישראלי צריך להבין שצרפת « נהנית » מרמת ההוצאות הציבוריות הגבוהה במערב, לפני שוודיה אפילו, וגם מרמת המיסוי הגבוהה בעולם המערבי. מי שחושב שהמיסים גבוהים בישראל כנראה לא מכיר את צרפת. יש מיסוי על כל דבר שאפשר לחשוב עליו. רק על השכר, כל הכנסה מאפס ממוסה ב- 23% על ביטוח לאומי ובריאות, לפני מס הכנסה – שאגב, האזרח משלם מעצמו, ולא המעסיק, כל רבעון, כך שלאף אחד אין ממש מושג מה הנטו שלו באמת. אבל זה עוד כלום לעומת המעסיק שמשלם בפועל 180% מהברוטו של העובד שלו במיסים חברתיים שונים ומשונים. בנוסף יש מס חברות גבוה, מספר מיסים מקומיים גם הם גבוהים בהרבה מהארנונה שלנו, מס ירושה מאוד גבוה, מס על השכרת דירה גם היא מאפס – דבר שמייקר כמובן את הדיור – וכו..

הצרפתים לא מתלוננים. כי הרי מסבירים להם, שאפשר לעבוד 35 שעות בשבוע עם 5 שבועות של חופש בשנה ולצאת לפנסיה בגיל 60 אם רק העשירים ישלמו, או ליתר דיוק, יחזרו את הכסף שהם גנבו, כי הכס, שייך למדינה ולא לאזרחים. אבל העשירים לא כל כך מסכימים, הרו הם יצורים רשעים מטבעם, שקושרים קשר עם האנגלוסקסים האווילים והסינים כדי למוטט את ה »מודל החברתי הצרפתי המושלם ». והימין הצרפתי לא אומר דברים כל כך שונים, רק פחות מטורפים.

באותה רוח צרפתית, יש גם תקנות וחוקים ונוהלים לכל דבר ואחותו. כי הצרפתים מצפים שהמדינה תטפל בכל דבר ותסדר להם הכל. ובהתאם המדינה מתייחסת אליהם כאל סוג של ילדים. יש קמפיינים אינפנטיליים בטלוויזיה על הצורך לאכול 5 פירות וירקות ביום, למשל, ועוד מיני מסרים של חינוך מחדש שמאפיין יותר משטרים טוטליטריים – בינתיים זה לא מזיק יותר מדי אבל זה בקלות יכול להפוך למשהו הרבה פחות נעים. וזה כנראה מה שהולך לקרות עם הסוציאליסטים שהם אבי אבות התקינות הפוליטית והאינפנטיליזציה של הציבור. כבר היום חופש הדיבור בצרפת די מוגבל יחסית למדינות האחרות. ניתן להאשים אותך בגזענות על כמעט כל דבר, ולא בגלל מה שאמרת הוא גזעני אלא אפילו רק מפני שזה עלול להיתפס על ידי חלק מהאנשים כגזעני – כמו שקרה לעיתונאי יהודי ימני מאוד מפורסם שנה שעברה. הוא אמר שרוב מעשי הפשע, על פי הנתונים של המשטרה עצמה, מבוצעים על ידי ערבים ושחורים. זאת עובדה. אבל הוא הורשע בבית משפט כי מדבריו, הציבור, שהוא כמובן מטומטם על פי התפיסה הצרפתית, עשוי להבין שרוב השחורים והערבים הם פושעים מטבעם. עכשיו אפשר גם להרשיע אנשים על דברים שהם לא אמרו ואף לא התכוונו להגיד.

לכן, אחיי הישראלים היקרים, אין לנו מה להלין על ארצנו. עם כל הבעיות, הח »כים הפופוליסטיים, התקשורת השמאלנית, ובתי המשפט האקטיביסטיים – עדיין מצבנו טוב וחופשי לאין ערוך. עלינו לדאוג שהיא גם יישאר כך.