עכשיו שראינו שיש לקחת את כל נושא אי השוויון בערבון מאוד מוגבל, בואו נחזור לנושא ההתחלתי – « השד העדתי » המפורסם. חלק זה יהיה יותר אישי, פחות כלכלי ומדעי.
קודם גל, גילוי נאות – אני ממוצא ספרדי, ההורים שלי נולדו באלג’ריה ואני עצמי בפריז שבצרפת. אני בשום פנים ואופן לא « מזרחי », קטגוריה מוזרה שהומצאה בארץ כדי לאחד כל מי שלא אשכנזי למרות שיהודי ספרדי אינו ממש יותר קרוב למי שמגיע מתימן מאשר לפולני, משום בחינה שהיא (למעשה, גנטית, על פי מחקרים של 2010, הספרדים יותר קרובים לאשכנזים מאשר לעדות המזרח).
בצרפת, לא ממש ידעתי עוינות בין אשכנזים לספרדים מעבר לעקיצות ולבדיחות – בעיקר של הספרדים על האשכנזים ה »קרים », חנונים, ועל האוכל המגעיל שלהם. למרות שבדומה לארץ, הספרדים בצרפת יותר מסורתיים וימנים מאחיהם האשכנזים, אין ממש הבדל במישור הכלכלי, החברתי וההשכלתי. למשל, בתוך אחד ממנהיגי התאחדות הסטודנטים היהודיים בצרפת, אני זוכר שבקרב תלמידי « בתי ספר הגבוהים », מפעלי האליטות של צרפת, הספרדים היוו את הרוב הגדול בקרב היהודים, בדיוק כמו בכלל האוכלוסייה היהודית – וכמובן אחוז היהודים באותם בתי ספר אליטיסטיים היה גבוה שבעתיים משיעורם שלהם בצרפת.
העליתי לארץ ללא מטען מיוחד ורגשי קיפוח. אני גם לא סובל מתבכיינים ואנשים שמתלוננים במקום לנסות לשנות את הדברים. לכן הופתעתי לגלות שהקרע בין אשכנזים ללא אשכנזים אכן קיים. לא מפני שסבלתי ממנו – עד כמה שידוע לי. בדרך כלל לא נתפסתי כמזרחי ולכן האשכנזים היו יותר פתוחים מולי כאילו אני אחד מהם ושמעתי דברים מזעזעים על ה »ערסים » וה »פרנקים » וה »שוורצים ».
בשנה הראשונה שלי בארץ, למדתי באוניברסיטה העברית בקורס על ממשל בישראל עם ד »ר קלוד קליין, אחד מגדולי המשפט החוקתי בארץ. אחד השיעורים שלו הודגש לנושא « למה הספרדים מצביעים לימין », נושא שהעסיק רבים באקדמיה בשנות ה- 80 וה- 90. בדרך כלל, ההסבר נע סביב עניין הקיפוח של המפא »י, או ליתר דיוק תחושת הקיפוח שגרמה למזרחים לעבור לבגין. לי זה נשמע הזוי. בתוך ספרדי ימני, הסיבות של תמיכתנו בימין היו שונות לחלוטין והרבה יותר עמוקות, מבוססות על תפיסות עולם, הבנת המציאות, חיים של מאות שנים עם הערבים, זיקה למסורת היהודית וכדומה. עובדה שיהודי צרפת שלא סבלו משום קיפוח מפאיניקי היו ונותרו ימניים. דווקא לי הייתה שאלה הרבה יותר מסקרנת מבחינתי: « למה האשכנזים שמאלניים ? » שאלתי אותו. הוא היה בהלם מוחלט, מלמל משהו על כך שזה « נורמלי », והמשיך הלאה. מה מלמד לנו הסיפור ? שעבורו כמו עבור האליטות האשכנזיות, הספרדי או המזרחי לא יכול להצביע משיקולים ערכיים או רציונליים אלא רק מתוך רגשות או שבטיות. הרי זה מעניין כי אין הקבוצה יותר שבטית בהתנהגותה מהאליטה האשכנזית בישראל.
אבל כאן אסיים את הפן האישי ונחזור לכלכלה. לפני שנה וחצי סיימתי קורס על אי שוויון בישראל באוניברסיטה העברית המועבר על ידי ד »ר מומי דהן, בכיר לשעבר ממשרד האוצר, מרצה מרתק ומעניין מאוד. בסוף הקורס הוא הציג לנו את המחקר שהוא התחיל לעבוד עליו – וכנראה עדיין ברגעים אלו כי לא ראיתי שהוא פורסם – על אי שוויון בין מזרחים ואשכנזים בישראל. כמובן, הנתונים היו התחלתיים. כמובן, יש בעיה קשה של הגדרות ואיפיון של מי אשכנזי ומי מזרחי. אבל בגדול מאוד, היה ניתן לראות שמאז שנות ה- 70/80, המזרחים קפצו מהמעמד הנמוך למעמד הבינוני, בעוד שהאשכנזים החילונים תופסים את המעמדים הגבוהים יותר (מן הסתם הכל יחסי, יש גם אשכנזים רבים במעמד הבינוני ומזרחים במעמד הגבוה). המעמדים הנמוכים מאוכלסים על ידי הערבים והחרדים. מצד אחד, זה נראה שכור ההיתוך הישראלי עובד בסופו של דבר, רק באיטיות. מצד שני, לאור הבעייתיות של המדדים כפי שהוכחתי בפעם הקודמת, ושל עצם הנתונים על אשכנזים וספרדים, קשה לייחס הרבה ערך לאותם נתונים. אבל יכול להיות שהפערים בין עדתיים אכן הצטמצמו ב- 25 שנה האחרונות בניגוד למה שמתואר לעיתים קרובות בתקשורת.
אז מה קורה באמת ? יהודי עדות המזרח וספרד הגיעו לארץ ללא כלום כי הערבים לא אפשרו להם לקחת או למכור את נכסיהם. אותם יהודים היו בדרך כלל חלק מאליטה כלכלית השכלתית באותם מדינות, אנשים עם אוריינטציה מערבית ומאפיינים די דומים ליהודים באירופה, יחסית למדינות שבהן הם חיו – מלבד כמה מקרים כמו יהודי תימן למשל. מה שקרה הוא שמצד אחד, האליטות של הקהילות בחרו לא לעלות לארץ – הם עברו לצרפת במקרה של יהדות צפון אפריקה, או לאנגליה במקרה של עירק ומצרים, אם כי אין להגזים את התופעה הזאת, גם חלק מהאליטה עלתה לארץ. מצד שני, הם נתפסו בישראל כפליטים חסרי כל אשר מגיעים ממדינות עולם שלישי וטופלו בהתאם – במסירות ובכוונה לסייע אבל בהתנשאות ופטרונות לרוב. הם לא התקבלו כשווים אלא כנחותים שבכלל צריכים להגיד תודה שמצילים אותם – יש דברים שלא משתנים. הם נשלחו לאזורי הפריפריה, נשכחו מהמרכז, לא קיבלו את הכסף מגרמניה כמו עולי אירופה. וכמובן, העובדה היא שהאשכנזים היו 90% מיהודי העולם ב- 1939 ועדיין 75% היום, ושהם הקימו את התנועה הציונית והמדינה לרוב ולכן תפסו מלכתחילה את עמדות המפתח. כן נגרם עוול לעדות המזרח וספרד, עקב נסיבות היסטוריות ודעות קדומות, אבל יש רק דרך אחת לשנות את זה: לעבוד קשה, ללמוד הרבה, ולעבוד עוד יותר קשה, בדיוק כמו שתמיד עשו היהודים בגולה בתנאים הרבה יותר גרועים.
לדעתי, שלמה מעוז אמר דברים בוטים אך נכונים חלקית. הוא רק טעה במטרה. ה »אשכנזים » אינם הבעיה אלא מה שנקרא האליטות הישנות – קבוצה אכן אשכנזית אבל בעיקר מאופיינת בהיותה שמאלנית-בורגנית-חילונית, ששלטה במדינה מאז הקמתה ולאט לאט התחילה לאבד את אחיזתה בחברה. הם איבדו את השליטה בפוליטיקה, ואחר כך בצה »ל, ולכן חיזקו את התקשורת ואת מערכת המשפט, ואת האקדמיה שעדיין בשליטתם. לא במקרה התקשורת מתארת את נבחרי העם כמושחתים ומסוכנים, לא במקרה בג »ץ העביר לעצמו סמכויות לא לו, לא במקרה האקדמיה הגבירה את שטיפת המוח הפוליטית באותם שנים – מוקדי הכוח נעו בהתאם לשליטה של האליטות הישנות בהם. אבל גם שם הסדקים החלו להופיע. הם יודעים שזמנם שאול אם לא ינקטו בצעד דרמטי כדי לשנות את המצב. לכן אנו עדים להתקפות הערסיות והבלתי מרוסנות על « החוקים האנטי דמוקרטיים » ושאר שקרים ועיוותים הזויים כדי למנוע את הבלתי נמנע – דמוקרטיה אמיתית בישראל בה הרוב שולט ולא המיעוט.
בסופו של דבר, אין מדובר בעימות בין אשכנזים למזרחים אלא בין הרוב למיעוט מגובש. קבוצת מיעוט זו רוצה למשול על כולם ולא מוכנה להשלים עם אובדן כוחה. זה יעבור להם.
Benjamin Lachkar 