העיוות המוסרי של מדינת הרווחה

יש מיתוס כלכלי חברתי אחד שכל כך נפוץ שהוא נשמע מובן מאליו והגיע הזמן להפריך אותו. המיתוס הוא שמדיניות חברתית / סוציאלית היא מוסרית יותר ודואגת יותר לזולת בשם הסולידריות בעוד שהגישה הליברלית קפיטליסטית מבטאת אינדיבידואליזם ודאגה של הפרט רק לעצמו – וכמובן שהיא מיטיבה עם ה »עשירים » שלא צריכים שירותים חברתיים בעוד שה »עניים » נפגעים.

האמת היא למעשה הפוכה לחלוטין מכמה היבטים. הראשון הוא במישור הפרקטי. המדיניות הסוציאלית או סוציאליסטית באמתלה של עזרה לחלשים יוצרת מלכודת לחלשים וגורמת להם לחיות בתלות מתמדת מהמדינה. זה בדיוק מה שהפוליטיקאים מהשמאל רוצים אגב, כדי ליצור קבוצה של קליאנטיים שיצביעו להם בבחירות, בדיוק כמו שקורה עם הציבור החרדי. התמיכות והקצבאות, כשהן מגיעות לרמה מסוימת,  גורמות למי שמקבל אותן להפסיק לעבוד ולהעדיף לחיות מכסף ציבורי במקום לייצר כי למה להתאמץ אם בסוף הוא מקבל אותו דבר (ואף לפעמים יותר) בלי לעבוד. זה טבעי ורציונלי לגמרי.

ההיבט השני הוא דווקא מוסרי וחברתי. התוצאה העיקרית של מדינת הרווחה היא העברת האחריות על הטיפול בעניים והחלשים מהחברה והפרט למדינה. המדינה לוקחת על עצמה את כל הטיפול בעוני ולמעשה אומרת לציבור שאין זו אחריותו לסייע לאיש. רבים בציבור גם מפרשים את זה כך: עם כל המיסים שאני משלם, אני עשיתי מספיק עבור האחרים, זה כבר לא הבעיה שלי – הרי אני משלם כדי שמישהו אחר יטפל בזה. כלומר, התוצאה של מדינת הרווחה, לאורך זמן, היא אינפנטיליזציה – המדינה היא סוג של אמא שמטפלת בכל – ואינדיבידואליזם מוחלט. בסוף הציבור מפנים לגמרי שהטיפול בתחלואי החברה הוא רק של המדינה ולא שלו עצמו. אין לו מה לעשות, הוא בכלל לא מרגיש שהוא צד בסיפור, אין לו אחריות. וכאשר האנשים נתקלים במקרים קשיים הם כועסים על המדינה שלא עשתה מספיק אבל לא עולה על דעתם (של הרוב) שאולי הם יכולים לעזור, לתרום, לסייע. שאולי זאת האחריות שלהם לדאוג לקיום המינימלי של אחיהם בחברה.

ההשלכות מתבטאות בכל התחומים באופן עמוק ביותר. מדינת הרווחה בכך שהיא שוללת את האחריות הפרטית והאישית של האנשים הפכה אותם למפלצות של אגו. כולם חושבים רק על עצמם ועל טובתם המיידית. לכן, מוסד המשפחה התפרק באירופה, הילודה קרסה, והעתיד כבר לא קיים. זה לא סתם שינוי בהרגלים ובנורמות. משפחה וילדים דורשים מידה רבה של ביטול עצמי, של הקרבה, סדר עדיפויות של מעמיד אחרים במקום הראשון ולא אני. אבל זה בלתי נתפס בחברה שמקדשת את האני ואפסי עוד. הכל עכשיו, העם, המדינה (במובן הכללי של ארץ), החברה, המשפחה לא מעניינים אותי, רק טובתי האישית. בדיוק כמו ילדים מפונקים ובלתי אחראים.

לכן, מדינת הרווחה אינה רק כישלון כלכלי מוחלט שעולה הון תועפות ומייצר בעיקר עוני ותלות בניגוד לייעודה הבסיסי, היא גם מנגנון להשמדה עצמית מבחינה מוסרית, לאומית, ואף פיזית.

בסופו של דבר, סולידריות כפויה אינה סולידריות אלא כפייה וגניבה. היכן שיש פחות מדינת רווחה יש יותר עזרה הדדית, סולידריות אמיתית, אמפתיה, וסיוע לזולת. מדינת הרווחה מחסלת את הקהילתיות שהיא חיונית להמשך קיומנו כבני אדם וכחברה מתורבתת. רק החברה יכולה באמת לתקן את עצמה, לא המנגנון הבזבזני של המדינה. זה לא אומר שזה לא קשה ותמיד יצליח. לא במקרה שמדינת הרווחה זכתה להצלחה כל כך גדולה – כי זה קל ומביא הישגים בטווח הקצר. אבל ההשלכות הטווח הארוך הרסניות.

אגב, זאת לא הפתעה, אבל השמאלנים נותנים פחות לצדקה ולמטרות החברתיות מאשר השמרנים. לא רק שהמדיניות השמאלנית פחות מוסרית, גם מי שדוגל בה הוא כזה. עכשיו די ברור מי באמת דואג לקדם את האינטרסים האישיים שלו.

2 commentaires

  1. זה חשוב שיתנו צדקה, אבל צדקה לא יכולה להוות מבחינת ההיקף תחליף למדינת רווחה. מדינה שתסמוך רק על צדקה תיצור עוני שהוא בלתי נסבל. למשל, בישראל יש גם גיוס חובה, כי קשה לסמוך על אנשים שיתגייסו בעצמם בשיעור המספיק. ללא ספק, הרבה יתגייסו. אבל גיוס מרצון לא יכול להשתוות ליכולת של המדינה לגייס אנשים בחוק. באותו אופן, מתן מרצון לא יכול להשתוות לכמות הנדרשת של כסף לצורך רווחה מינימלית.

    J'aime

Laisser un commentaire

Entrez vos coordonnées ci-dessous ou cliquez sur une icône pour vous connecter:

Logo WordPress.com

Vous commentez à l'aide de votre compte WordPress.com. Déconnexion / Changer )

Image Twitter

Vous commentez à l'aide de votre compte Twitter. Déconnexion / Changer )

Photo Facebook

Vous commentez à l'aide de votre compte Facebook. Déconnexion / Changer )

Photo Google+

Vous commentez à l'aide de votre compte Google+. Déconnexion / Changer )

Connexion à %s