כמה הערות על סוגיית הגיוס לכולם

כמה הערות על סוגיית הגיוס לכולם.

1. אין שוויון בנטל גם אם כולם ישרתו. שירות לאומי זה לא שירות צבאי. ושירות בגל »צ זה אינו שווה לשירות בקרבי (בהזדמנות זאת אני קורא לסגירה או הפרטה מיידית של גל »צ, תחנה שאין לה זכות קיום בכלל).

אני יכול להעיד בעצמי. עליתי לארץ ב- 1996 בגיל 22 בתוך סטודנט וצורפתי בצה »ל לעתודת עולים. אחרי הלימודים שלי, בגיל 26, התגייסתי לשנה של שירות צבאי. במקור, אמרו לי שאני אמור להיות בשריון, אבל בסופו של דבר, נקבע כי מי שמעל גיל 23 אינו הולך ליחידות שדה (הוראה זאת התבטלה מאוחר יותר לפי מה שהבנתי). אני הייתי תמים, לא ידעתי איך הצבא עובד, לא היה לי אבא, דודים, חברים שהתגייסו לפניי וחשבתי לתומי שלאור העובדה שיש לי תואר שני, צה »ל יידע לשלב אותי במשהו מעניין. כן ברצינות.

נשלחתי לפיקוד העורף, בהתחלה לשלישות, ואחרי שהתחלתי לעשות הבלגן – לקשרי חוץ. סך הכל, שיחקתי בפריסל במחשב במשך שנה שלמה. סוג של חור שחור בחיי.

2. אני חושב שלשירות לאומי אין הרבה ערך בהשוואה לשירות צבאי ואף פגיעה כלכלית מסוימת בשוק העבודה. כבודן של בנות שירות במקומו מונח, אבל אפשר לוותר על זה או רק למי שרוצה.
3. אני חושב ש80% מהבנות בצה »ל לא עושות כלום או דברים שעדיף שהורים לא יידעו. אפשר גם לוותר על גיוס חובה של הבנות ולקבל רק בנות שרוצות לשרת – בתפקידים מעניינים ושתורמים.

אני בעד שירות צבאי לכולם בעיקרון, בתוך תפיסה שלשרת את העם והמדינה שלי זו זכות ומצווה עליונה. אבל בין הרצוי למצוי יש תמיד פער ובמציאות צריך להתפשר. לכן, אם בעיקרון אין סיבה שלא לגייס את כולם בגיל 18, כולל אותם חרדים עילויים שכולם מסכימים לתת להם פטור גורף, בשטח, צריך למצוא הסדר אחר.

אז מה הפתרון ?

החברים מהתנועה הליברלית רוצים לעבור לצבא מקצועי התנדבותי. אני מבין את ההיגיון אבל לא מסכים. צבא מקצועי הוא צבא הרבה יותר יקר בסופו של דבר, בגלל עלויות שכר ובעיקר פנסיה – זה כבר מה שקורה לצבא ארה »ב שהם לוקחים כדוגמה, כאשר בקרוב רוב התקציב יילך לשלם פנסיות. חוץ מזה, אני לא בטוח שלצבא מקצועי יהיה מספיק כוח אדם להתמודד עם האתגרים של ישראל. וחשוב שלכמה שיותר אזרחים תהיה הכשרה בסיסית בהפעלת נשקים. ובנוסף לכל זה, אני גם אוהב את האתוס של צבא העם.

מצד שני, גיוס כפוי של ציבור שמתנגד לאתוס הציוני אינו ריאלי במיוחד. יש גם מי שאומר שאנו לא רוצים אנשים ממורמרים בצבא, אבל זה לא טיעון רציני. תהליך ההתחיילות מטרתו לשבור בני 18, והוא עושה את זה מצוין. גם הממורמרים יהפכו לחיילים טובים. הסיבה שזה לא ריאלי היא פשוט שאף אחד לא יכול ולא רוצה להתחיל מאבק ארוך ואלים עם החרדים והערבים. יכול להיות שבסופו של דבר הם ייכנעו אבל זה יהיה במחיר יקר.

אז מה לעשות ? אני מציע קודם לקצר את השירות הצבאי לשנתיים לגברים ושנה לנשים. כל מי שישרת יותר, בתפקידים שדורשים הכשרה ארוכה, יקבל שכר הוגן והולם. כך מספר המזכירות וג’ובניקים יופחת מאוד.

לגבי הערבים והחרדים, הפתרון הוא שירות לאומי חובה. מי שיבחר שירות צבאי יקבל תמריצים משמעותיים. מי שלא יתגייס יקבל קנסות וסנקציות אישיות כמו שלילת זכויות וקצבאות.

יובל שטייניץ אמר משהו נכון השבוע: מה שחשבו בסוף זה לא שהחרדים ישרתו אלא שהם יעבדו. בסוף מי שיעבוד, בניו ישרתו גם כן. לכן בואו נמקד את המאמצים להוציא אותם מהישיבות (מלבד אותם עילויים שכולם מסכימים עליהם ומי שיכול ללמוד על חשבונו) ולתוך שוק העבודה. השוויון האמיתי בנטל יגיע עם המשיח.